Corporate TransportationSmart Mobility

שעות עבודה ערב חג: למה שני לוחות הסעה לא שורדים את תשרי

· 11 דק׳ קריאה
פנים מיניבוס הסעות עובדים באמצע היום, ארבעה נוסעים בלבד פזורים בין מושבים ריקים באור שמש נמוך

אתם מכירים את החישוב. ערב חג הוא חצי יום, אז מזיזים את ההסעה שעתיים קדימה; חול המועד הוא חצי אנשים, אז מבטלים חצי מהקווים. שני החישובים שגויים, וכל אחד מהם שגוי מסיבה אחרת.

חוק שעות עבודה ומנוחה מקצר בערב חג את משך יום העבודה. שעת סיום הוא אינו קובע. היא נגזרת משעת ההתחלה, מהחלופה שהמעסיק ונציגות העובדים בחרו ומהנוהג שהשתרש במקום העבודה, ומערך ההסעות כפוף לשעת הסיום ולא למשך. בתשרי תשפ״ז הפער הזה מוכפל: בחלון של שלושה שבועות, מתוך 13 ימי עבודה בשבוע של חמישה ימים, רק שישה הם ימי עבודה סטנדרטיים. השאר נחלקים לארבעה סוגי-יום שונים, וכל אחד מהם מייצר עקומת ביקוש משלה. מי שמנהל את החודש הזה בשני לוחות, "רגיל" ו"חג", ישלם על מושבים ריקים בערב חג ויחסיר עובדים בחול המועד.

יום עבודה מקוצר הוא תקרת שעות, לא שעת סיום

סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי״א-1951, קובע שביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו "לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה" (נבו). זו תקרה על משך היום. אין בחוק שעה נקובה שבה חייבים לסיים, ואין בו דרישה לשחרר את העובדים שלוש שעות לפני כניסת החג. הכלל הזה מוכר בשטח והוא לגיטימי, אבל מקורו בנוהג ובהסכמים, לא בחקיקה.

במקומות עבודה של חמישה ימים התמונה מסתעפת: לפי צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, מיום 26.8.1990, בערב חג שהעובד חייב לעבוד בו "יום העבודה הוא בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות", והבחירה בין שתי החלופות היא של המעסיק ונציגות העובדים. במקומות שבהם נהגו שש שעות בתשלום שמונה, הנוהג ממשיך; גם בלי הסכם קיבוצי החל עליו, מעסיק כבול לנוהג שהתקיים אצלו בשנים קודמות. שני סייגים חשובים כאן. הצו חל על הענפים המנויים בו (תעשייה, מלאכה, שמירה ואבטחה, בתי קולנוע ואחרים) ולא על כל מעסיק במשק. ולערב יום כיפור יש הוראה נפרדת משלו, שש שעות בתשלום של תשע, ובענף המלונאות שש שעות בתשלום של שמונה.

המסקנה התפעולית לא נוחה. בערב ראש השנה ובערב סוכות שני מתקנים של אותו ארגון יכולים לסיים בשעות שונות בלי שאף אחד מהם חורג מהחוק, וההפרש אינו חמש דקות — בין חלופה של שש שעות לחלופה של שמונה יש שעתיים מלאות. בערב יום כיפור הכלל דווקא אחיד, שש שעות, ובכל זאת אין ממנו שעת סיום: שש שעות ממשמרת של 06:00 נגמרות ב-12:00, וממשמרת של 08:00 ב-14:00. חוזה הסעות שמגדיר "שעת חזרה בערב חג" אחת שגוי בשני המקרים. את מסגרת החובות הרחבה יותר פירטנו במדריך חוק הסעות העובדים; כאן מדובר בשכבה שמעליה, זו שקובעת מתי בדיוק האוטובוס שלכם צריך לעמוד בשער.

תשרי תשפ״ז במספרים: שישה ימי עבודה רגילים מתוך שלושה-עשר

זו ספירה מהלוח, לא נתון ממקור. בחלון שבין 13 בספטמבר ל-1 באוקטובר 2026 יש 15 ימי ראשון-חמישי נומינליים. שניים מהם ימי חג מלאים: ראשון 13.09, יומו השני של ראש השנה, ושני 21.09, יום כיפור. נשארים 13 ימי עבודה. אחד מהם הוא ערב חג מקוצר (ראשון 20.09, ערב יום כיפור), חמישה הם ימי חול המועד סוכות (ראשון 27.09 עד חמישי 01.10), ואחד הוא יום צום (שני 14.09, צום גדליה). ששת הימים שנותרו, 15 עד 17 בספטמבר ו-22 עד 24 בספטמבר, הם ימי העבודה הסטנדרטיים היחידים בחלון. שישה מתוך 13, כלומר 46%.

שלושה ימי ראשון רצופים ממחישים את זה טוב יותר מכל אחוז: ב-13.09 אין עבודה בכלל. ב-20.09 יש יום עבודה מקוצר. ב-27.09 יש יום עבודה מלא של חול המועד, עם נוכחות חלקית שקשה לחזות מראש. בשטח יום ראשון הוא לרוב היום הכבד ביותר בשבוע ההסעות הישראלי, זה שסופג את החזרה מסוף השבוע ואת המסלולים הארוכים מהפריפריה. שלושה ימי ראשון עוקבים שדורשים שלושה לוחות שונים אינם חריגה שאפשר לסגור בטלפון בשבע בבוקר.

ואם אחד המתקנים שלכם עובד גם בשישי, החשבון גדל. חלק מהמתקנים בתעשייה, במלונאות, בבריאות ובלוגיסטיקה עובדים גם בשישי, ואז נוספים ללוח שלושה ערבי חג: שישי 11.09 (ערב ראש השנה), שישי 25.09 (ערב סוכות) ושישי 02.10 (הושענא רבה, שהוא גם ערב שמיני עצרת). ארבעה ימי ערב-חג מקוצרים במקום אחד. חול המועד נשאר בחמישה ימי עבודה, כי שישי 02.10 כבר נספר בערבי החג. יום אחד, שני סוגי-יום. אותו ארגון, שני סוגי מתקנים, ושני לוחות שנה נפרדים שרצים במקביל שלושה שבועות.

עבודה בחול המועד: אותו מספר מושבים, נוסעים אחרים בכל יום

חול המועד אינו יום מנוחה. סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח-1948, מונה את ימי המנוחה הקבועים במדינה: השבת, שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח, וחג השבועות. ימי הביניים אינם ברשימה. מבחינת החוק 27.09 עד 01.10 הם ימי עבודה לכל דבר, אלא אם הסכם קיבוצי, צו הרחבה או נוהג במקום העבודה קובעים אחרת.

אז למה באמת חסרים אנשים? כי בתי הספר סגורים.

חופשת סוכות תשפ״ז נפתחת ביום שישי 25.09 ונמשכת על פני חגי סוכות וימי חול המועד שביניהם. גני הילדים ובתי הספר היסודיים סגורים גם ב-20.09 וב-21.09 סביב יום כיפור וחוזרים ללמוד ב-22 בספטמבר, אבל החטיבות העליונות סגורות גם ב-22 עד 24 בספטמבר, כלומר שלושה מששת ימי העבודה ה"סטנדרטיים" בחלון אינם סטנדרטיים להורים לתלמידי תיכון. בדקו את תאריך החזרה המדויק מול חוזר המנכ״ל של השנה לפני שאתם קובעים את הלוח: יום החזרה נופל אחרת משנה לשנה, והוא זה שקובע מתי הביקוש חוזר לעצמו. ההיעדרות בחול המועד אינה "פחות אנשים" באופן אחיד. היא מרוכזת כמעט כולה בהורים לילדים בגן ובבית הספר היסודי.

נניח קו שמתמלא בחצי מהתפוסה. אי אפשר להריץ אותו בחצי תדירות, כי מפת הנוסעים שלו מתחלפת בכל יום: הורים מחלקים את ימי החופשה ביניהם, וההורה שנעדר ביום ראשון מגיע ביום שלישי. עובדים בלי ילדים בגיל הזה מגיעים כרגיל, ולעיתים קרובות דווקא הם מכסים משמרות שאחרים מוותרים עליהן. צוותים לא-יהודיים באותו כוח עבודה מגיעים אף הם, ומועדיהם נופלים בתאריכים אחרים לגמרי, כלומר עוד סוג-יום בלוח ולא חריגה ממנו. דפוס דומה בקנה מידה שבועי תיארנו בפיק שלישי-רביעי, אבל שם מדובר במחזור שחוזר על עצמו כל שבוע, וכאן בלוח שנתי שנראה אחרת בכל שנה.

ערב יום כיפור, ראשון 20.09, הוא היום הקשה ביותר בחלון כולו. הוא יום עבודה, מקוצר אך יום עבודה, ומערכת החינוך כבר סגורה בו. אותם הורים שנעדרים בחול המועד נדרשים להגיע דווקא ביום שבו אין להם מסגרת, ובאותו יום עצמו הרשת שהם נשענים עליה מתחילה להיסגר בצהריים.

הרשת שאתם נשענים עליה מצטמצמת בדיוק בימים האלה

רכבת ישראל מפרסמת מדיניות חגים קבועה, וארבעה מסעיפיה נוגעים לתשרי. כולם בנויים סביב המטייל יותר מאשר סביב המעסיק. בערב ראש השנה ובערב סוכות לוח הרכבות זהה ללוח יום שישי. בערב יום כיפור התנועה נפסקת מוקדם מהרגיל, בלי ששעה נקובה בדף. ביום כיפור עצמו לא פועלות רכבות כלל. ובחול המועד תנועת הרכבות מתוגברת (רכבת ישראל).

עובד שמסיים ב-15:00 בערב סוכות נפלט לרשת שכבר עברה למצב סוף שבוע: תדירות נמוכה יותר, קו אחרון מוקדם יותר, ומרווחים ארוכים בין רכבת לרכבת. הרי לוח יום שישי הוא לוח שנבנה סביב יום שנגמר בצהריים. הקטע שנראה על הנייר כמו "החזרה הקלה של חצי היום" הוא הקטע התפעולי הקשה בשבוע.

והתגבור בחול המועד אמיתי, אבל מכוון למקום אחר. בהודעת הרשות הארצית לתחבורה ציבורית על מבצע חגי תשרי מ-2023 מדובר על "תוספת של אלפי נסיעות, קווים מיוחדים ושעות שירות נרחבות לטובת המטיילים ברחבי ישראל העולים לירושלים והמבקרים בכותל המערבי", לצד תגבורים לאילת, טבריה, ים המלח, ראש הנקרה ורמת הגולן, קווי לילה לירושלים ורכבת שפועלת לאורך שעות הלילה. ההודעה מגדירה את המבצע כשנתי חוזר. צירי תעסוקה אינם מוזכרים בה.

מאיפה מגיעה הקיבולת הזאת? ביולי 2026, בתקופת בין הזמנים, דיווח ynet שמאות נסיעות בוטלו או צומצמו, ובהן קווים מראש העין, מכפר קאסם ומקריית אונו לתל אביב, בזמן שקווים ליעדי נופש ולריכוזים חרדיים תוגברו. הרשות הארצית לתחבורה ציבורית מסרה בתגובה שהיא "מבצעת לאורך כל השנה התאמות בהיקף שירותי התחבורה הציבורית, בהתאם לדפוסי הביקוש המשתנים בין עונות השנה". על רקע מחסור מתמשך בנהגים, תגבור עונתי נעשה בהסטת משאבים ולא בתוספת צי.

בין הזמנים אינו תשרי, והדוגמה הזאת מתארת יולי-אוגוסט ולא ספטמבר. המנגנון עצמו זהה: הרשת מקצה מחדש קיבולת לפי עונות הלוח העברי, וצירי התעסוקה הם המקור הזמין ביותר לקיבולת הזאת. מעסיק שמניח שהתחבורה הציבורית תספוג בתשרי את מה שההסעה לא לוקחת מתכנן על תשתית שנעה בכיוון ההפוך.

"פשוט נסגור": מתי זה נכון, ולמה זו החלטה של אלול

הטענה הנגדית החזקה ביותר לכל מה שכתוב עד כאן היא גם הזולה ביותר ליישום. אל תנדסו יתר על המידה, פשוט תסגרו: מוציאים את כולם לחופשה מרוכזת בחול המועד, משעים את חוזה ההסעות לשבוע, וחוסכים חמישה ימי הסעה במקום להריץ קווים בתפוסה של שליש. זה נוהג ישראלי מוכר, והחוק אכן מאפשר למעסיק לקבוע את מועד החופשה.

הקושי הוא בלוח הזמנים של ההחלטה עצמה, שכן סעיף 9 לחוק חופשה שנתית, תשי״א-1951, קובע ש"תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש"; סעיף 8 מוסיף שהחופשה תהיה רצופה, ושאם מפצלים אותה, פרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים. עבור חול המועד שמתחיל ב-27.09, ההודעה חייבת לצאת עד 13.09. אלא ש-13.09 הוא יומו השני של ראש השנה ולפניו שבת, כך שבפועל המכתב צריך לצאת עד שישי 11.09. ההחלטה נסגרת באלול, בזמן שעדיין לא ידוע מי באמת נדרש להגיע ומי לא.

היא גם לא חלה על כולם. אפשר להוציא לחופשה מרוכזת עובד שאין לו יתרת ימי חופשה צבורה מספקת רק בהסכמתו, ובתנאי שהמעסיק נוהג בתום לב, והמעסיק שמוציא אותו לחופשה משלם עליה בלי לנכות אותה מהיתרה.

ומעל הכול, חלק גדול מהמעסיקים שמפעילים הסעות בכלל לא סוגרים: בתי חולים עובדים, ופס ייצור ברצף אינו נעצר לשבוע. שדות תעופה, מרכזים לוגיסטיים, מלונות ורשתות קמעונאיות לא בהכרח מצמצמים בתשרי, ולעיתים אף עמוסים יותר מבחודש רגיל. וגם ארגון שכן סוגר את המשרדים מריץ צוות שלד של אבטחה, IT ותחזוקה, בדיוק האוכלוסייה שהתלות שלה בהסעה מאורגנת היא הגבוהה ביותר, כי היא מגיעה בשעות שבהן אין חלופה.

הסגירה היא החלטה לגיטימית, ולפעמים הנכונה. אבל היא עצמה סוג-יום, עם עקומת ביקוש משלה: מעט נוסעים, פרוסים רחב, בשעות לא שגרתיות. החלטה שנסגרת ב-25 בספטמבר כבר לא מייצרת לוח, אלא סדרה של שיחות טלפון בבוקר הראשון.

סוגי-יום במקום שני לוחות

המדינה כבר עושה את זה, ומפרסמת את התוצאה כקובץ. נציבות שירות המדינה מפרסמת מדי שנה חוזר בשם "ימי מועד, ימי בחירה וימי עבודה מקוצרים"; הגרסה ל-2026 היא חוזר 26/2025, שפורסם ב-11 בנובמבר 2025, עודכן ב-8 ביוני 2026, ומכסה את התקופה מ-1 בינואר 2026 עד 31 בדצמבר 2026 (gov.il). בתשרי 2026 הוא נוקב שעות. 12:30 בערב ראש השנה, בערב סוכות ובהושענא רבה; 12:00 בערב יום הכיפורים; 14:00 בחמשת ימי חול המועד לעובד שישה ימים ו-14:30 לעובד חמישה; וצום גדליה בשעות רגילות, עם היתר להזיז את תחילת יום העבודה או את סופו בשעתיים באישור מראש. החוזר חל על שירות המדינה ולא על המגזר הפרטי, אבל הוא מוכיח נקודה שקשה להתווכח איתה: סיווג הימים אינו עניין לפרשנות מחודשת בכל אוגוסט. זו רשימת תאריכים שאפשר לטעון למערכת.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הולכת צעד רחוק יותר, ובהסבר שלה על ניכוי עונתיות נכתב שנתונים מנוכי עונתיות מתקבלים "לאחר ניכוי השפעת העונתיות והשפעת החגים וימי הפעילות מהנתונים המקוריים", בשיטה שהלמ״ס פיתחה כדי לאמוד את שני הגורמים האלה יחד. הסטטיסטיקאי הלאומי אינו מסוגל לקרוא את נתוני שוק העבודה הישראלי בלי תיקון מפורש לתאריכי החגים ולמספר ימי העבודה. מערך הסעות שמנוהל בשני לוחות עושה פחות מזה.

התרגום התפעולי הוא החלפה של "לוח רגיל / לוח חג" בסיווג ימים מפורש, כשלכל סוג-יום מוצמדת תבנית משמרת משלו והנסיעות נוצרות מהתבנית ולא מהזיכרון של רכז ההסעות:

  • יום עבודה סטנדרטי
  • ערב חג בשבוע של חמישה ימים, וערב חג בשבוע של שישה ימים, עם שעות סיום שונות לכל מתקן
  • יום חול המועד, שבו מפת הנוסעים מתעדכנת יומית מול נתוני נוכחות
  • יום צום ויום סגירה, שבהם רצים קווי צוות שלד בלבד

הסיווג הזה הוא הגדרה במערכת ולא גיליון אקסל נוסף. אצל לקוחות בישראל אנחנו מריצים אותו כסוגי-יום ותבניות משמרת מעל מנוע מדיניות עם יותר מ-200 פרמטרים, ובהם זמן נסיעה מרבי, רדיוס איסוף, כללי משמרת וקיבולת רכב. יום שסווג כערב חג במתקן אחד וכיום עבודה מלא במתקן אחר מייצר בזכות זה שני לוחות נסיעה נפרדים, בלי התערבות ידנית ובלי שיחת טלפון ב-06:40.

החלון לפעולה נסגר בסוף אוגוסט. עד אז יש להוציא את רשימת התאריכים לחלון 11.09 עד 03.10, לסווג כל יום בתוכו לסוג-יום אחד, לברר מול כל מתקן איזו חלופת ערב-חג נהוגה בו, ולסגור את החלטת החופשה המרוכזת עד שישי 11.09 כדי שההודעה של 14 יום תעמוד בדרישת סעיף 9. ארבעה סוגי-יום, שלושה שבועות, והחלטה אחת שצריכה להיחתם לפני ראש השנה.

תשרי תשפ״ח ייפול על תאריכים אחרים ועל ימי שבוע אחרים. סוגי-היום יישארו זהים. ארגון שבונה את הסיווג פעם אחת נושא אותו קדימה ומעדכן רק תאריכים; ארגון שמאלתר בונה אותו מחדש בכל ספטמבר ומגלה את אותה הפתעה בשבוע הראשון. הסעיף שכדאי להוסיף השנה לחוזה ההסעות הוא לוח תדירויות לפי סוג-יום, במקום "לוח חג" יחיד שממילא אינו מתאים לאף אחד מארבעת סוגי-היום. אפשר לעבור איתנו על לוח תשרי לפני שהוא נסגר.

מקורות